<h1>סמ"ג עשין סימן קי"ד</h1>
<h2>דף יח.</h2>
מעלות המלוכה שנויות בפרק כהן גדול שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו ומפרש שם (י"ט א') דבר זה במלכי ישראל בלבד מפני מעשה שהיה אבל לא במלכי בית דוד, לא חולץ ולא חולצין את אשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם רצה אין שומעין לו, ואין נושאין אלמנתו, ומה שכתוב ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך פירושו נשים הראויות לו מבית שאול המלך ומי הן מירב ומיכל (י"ט ב'), מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטין שלו רבי יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד מלך ישראל שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחר המטה, אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס העם ונתפייסו שהרי דוד היה יוצא מבין האנשים לנשים ומבין נשים לאנשים עד שידעו כל העם כי לא הייתה מאת המלך להמית את אבנר, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש הוא מטה נאה וקרויה בלשון תלמוד ערסא דצלא (כ' א'). ופורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, דרך המלך אין לו שיעור, ואוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם (כ' ב').
<h2>דף כ:</h2>
כל המורד במלך יש למלך רשות להורגו בסייף, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך כגון אוריה שאמר לו המלך לילך לביתו, או שלא יצא מעירו ויצא כגון שמעי בן גרא שאמר לו שלמה שלא יצא מירושלים חייב מיתה, אא"כ ביטל גזירת המלך מפני שנתעסק במצוה שנאמר כל אשר ימרה את פיך וגו' יומת רק חזק ואמץ וגומר, אין למלך רשות להרוג אלא בסייף והרוגי מלכות נכסיהם למלך וגם אין לו רשות להפקיר ממון (ע"פ רמב"ם מלכים פ"ג הל' ח'—ט'). אבל יש לו רשות ליתן מס על העם ולקבוע מכסים שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך (ע"פ רמב"ם שם פ"ד ה"א). ותניא רבי יוסי אומר (סנהדרין כ' ב' ותו') כל האמור בפרשת מלך בענין שאול מלך מותר בו, ומה שנענש אחאב בשדה נבות אומר רבינו יעקב מפני שכתוב ונתן לעבדיו ולא לעצמו.
<h2>דף כא:</h2>
ותניא וכתב לו את משנה התורה הזאת כותב לשמו שני ספרי תורות אחת נכנסת ויוצאה עמו ואחת מונחת לו בבית גנזיו, אותה שנכנסת ויוצאה עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה [אותה] בזרועו שנאמר שויתי ה' [ל]נגדי תמיד ואינו רשאי ליכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו במקום שקורא בו.
<h2>דף כב.</h2>
עוד שנינו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ משום שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ותניא בגמרא (כ"ב ב') מלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך.
